באחת התגובות להישראלי ושאיפתו לשדרוג ציין אחד הגולשים כי שכחתי זן נוסף של ישראלי.
מכירים את הבחור שיושב במסעדה, בערך כל רבע שעה המלצרית שואלת "הכל בסדר? תרצו משהו נוסף?"
"לא, תודה. הכל בסדר" באה תשובה אוטומטית.
עד החשבון.
כל מי שמלצר יודע על מה אני מדבר.
עם החשבון באות התלונות, האנטריקוט הוזמן מדיום והגיע וולדון, לא היו תפוחים בפאי, הגלידה הייתה חמה...
הכל לטובת הצ'ופר או ההנחה.
אז בישראל כמו בישראל, בצימרים אין חדש.
גם כאן יש בדיוק את אותו ישראלי.
העניין הוא, שאלה הכי מסוכנים, הם באים לך בהפתעה, כל החופשה הם נופת צופים, מאושרים, מחייכים, שואלים כמה עולה לבנות כאן בית, מפנטזים על לגור בגליל, לצאת לשחות פעמיים בשבוע בכנרת (שיביאו מים מהבית, בכנרת אין), פשוט מתיישבים לדוגמא.
או טו טו למשווק האזורי - לרכוש מגרש.
ואז מגיע היום האחרון, אימת הלקוח, התשלום.
יושבים בניחותא, שואלים איך היה, מזמינים לחזור, ואז, משום מקום, הם מנחיתים,
הרי כל צרות העולם היו להם בצימר, הטלוויזיה ריצדה, הג'קוזי לא פעל, הארוחה לא הספיקה, הם שמעו את רעש המכוניות מהרחוב, בתמונה זה נראה אחרת וכך זה ממשיך וממשיך וממשיך....
האמת, בפעם הראשונה והשנייה אכלתי אותה, התנצלתי עמוקות, הייתי בהלם שג'קוזי שהותקן לפני חודש כבר לא עובד, שפלסמה במחיר מופקע מרצדת ושהאוכל לא ערב לחיכם.
סטירת הלחי באה כשמתקן הג'קוזי הגיע.
תיארתי לו את הבעיה בג'קוזי, הוא ביקש קפה, הוציא חשבונית, רשם עליה "שכר לימוד 300 ש"ח" הגיש לי חייך ואמר, תיקנתי את הג'קוזי...
הוא אפילו לא התקרב לג'קוזי, רק חייך ואמר, ברוך הבא לעולם התיירות בישראל. החשבונית זה בשביל הדלק להגיע עד לחור שאתה גר בו.
סיבנו אותך, חדש הא?
הוא צדק הממזר, הג'קוזי פועל, הטלוויזיה לא מרצדת ובדיקה קלה עם אשתי מעלה שהם חיסלו את ארוחת הבוקר עד הרמה המולקולרית.
אפרופו ארוחת בוקר בצימר, תגידו, גם בבית אתם מחסלים שמונה לחמניות, רבע קילו חמאה, חצי כוורת דבש, 7 סוגי גבינה, סלט ירקות קצוץ דק דק, מיני מאפה ונשארים רעבים?
מאז למדנו, לא מתרגשים, הפטנט הוא לפתוח פרוייקט סתלבט ברוח טובה,
הרי הוא יודע מה הוא עושה,
אתה יודע מה הוא עושה,
שניכם יודעים שאתם יודעים,
זה פשוט חלק מהמנטליות הסביבתית כאם בארץ הקודש,
מעין פיגור סביבתי, אם תרצו.
יש לנו טופס מוכן, בו אנו ממלאים את כל פרטי התלונה, לפרטי פרטים, חשבת להתלונן, לקבל הנחה ולברוח?
חכה חכה, אני ממילא כאן כל היום.
אשתך בחום יולי אוגוסט באוטו עם שני זאטוטים צורחים, נראה מי יישבר ראשון.
אחרי שגמרנו לוודא, אני מסביר לדגנרט התורן שחייבים ללכת לצימר לוודא שזה לא שבר, מאחר והם אמרו שהכל בסדר כשהם הגיעו, ואם יש שבר - אז...
כמובן שאז מתחילות ההתפתלויות: טוב, לא משנה, זה לא עניין, רק ג'קוזי, טלוויזיה, בקטנה, קורה.
לא, לא, אם משהו לא היה בסדר בחדר, אנחנו חייבים לבדוק.
כמובן, שבבדיקה עולה כי הטלוויזיה לא מרצדת, הג'קוזי פועל היטב, המקרר אכן מקרר, הקומקום החשמלי להפתעתו המוחלטת של האורח עובד, ועל השולחן מתנוססות בגאון שאריות ארוחת הבוקר שיכולות לכלכל כפר לא קטן במדינת עולם שלישי לפחות לרבעון.
ישראלים יקרים, מספיק, תפנימו: למדנו. תלמדו תרגילים חדשים.
זה כבר לא עובד...
מכירים את הבחור שיושב במסעדה, בערך כל רבע שעה המלצרית שואלת "הכל בסדר? תרצו משהו נוסף?"
"לא, תודה. הכל בסדר" באה תשובה אוטומטית.
עד החשבון.
כל מי שמלצר יודע על מה אני מדבר.
עם החשבון באות התלונות, האנטריקוט הוזמן מדיום והגיע וולדון, לא היו תפוחים בפאי, הגלידה הייתה חמה...
הכל לטובת הצ'ופר או ההנחה.
אז בישראל כמו בישראל, בצימרים אין חדש.
גם כאן יש בדיוק את אותו ישראלי.
העניין הוא, שאלה הכי מסוכנים, הם באים לך בהפתעה, כל החופשה הם נופת צופים, מאושרים, מחייכים, שואלים כמה עולה לבנות כאן בית, מפנטזים על לגור בגליל, לצאת לשחות פעמיים בשבוע בכנרת (שיביאו מים מהבית, בכנרת אין), פשוט מתיישבים לדוגמא.
או טו טו למשווק האזורי - לרכוש מגרש.
ואז מגיע היום האחרון, אימת הלקוח, התשלום.
יושבים בניחותא, שואלים איך היה, מזמינים לחזור, ואז, משום מקום, הם מנחיתים,
הרי כל צרות העולם היו להם בצימר, הטלוויזיה ריצדה, הג'קוזי לא פעל, הארוחה לא הספיקה, הם שמעו את רעש המכוניות מהרחוב, בתמונה זה נראה אחרת וכך זה ממשיך וממשיך וממשיך....
האמת, בפעם הראשונה והשנייה אכלתי אותה, התנצלתי עמוקות, הייתי בהלם שג'קוזי שהותקן לפני חודש כבר לא עובד, שפלסמה במחיר מופקע מרצדת ושהאוכל לא ערב לחיכם.
סטירת הלחי באה כשמתקן הג'קוזי הגיע.
תיארתי לו את הבעיה בג'קוזי, הוא ביקש קפה, הוציא חשבונית, רשם עליה "שכר לימוד 300 ש"ח" הגיש לי חייך ואמר, תיקנתי את הג'קוזי...
הוא אפילו לא התקרב לג'קוזי, רק חייך ואמר, ברוך הבא לעולם התיירות בישראל. החשבונית זה בשביל הדלק להגיע עד לחור שאתה גר בו.
סיבנו אותך, חדש הא?
הוא צדק הממזר, הג'קוזי פועל, הטלוויזיה לא מרצדת ובדיקה קלה עם אשתי מעלה שהם חיסלו את ארוחת הבוקר עד הרמה המולקולרית.
אפרופו ארוחת בוקר בצימר, תגידו, גם בבית אתם מחסלים שמונה לחמניות, רבע קילו חמאה, חצי כוורת דבש, 7 סוגי גבינה, סלט ירקות קצוץ דק דק, מיני מאפה ונשארים רעבים?
מאז למדנו, לא מתרגשים, הפטנט הוא לפתוח פרוייקט סתלבט ברוח טובה,
הרי הוא יודע מה הוא עושה,
אתה יודע מה הוא עושה,
שניכם יודעים שאתם יודעים,
זה פשוט חלק מהמנטליות הסביבתית כאם בארץ הקודש,
מעין פיגור סביבתי, אם תרצו.
יש לנו טופס מוכן, בו אנו ממלאים את כל פרטי התלונה, לפרטי פרטים, חשבת להתלונן, לקבל הנחה ולברוח?
חכה חכה, אני ממילא כאן כל היום.
אשתך בחום יולי אוגוסט באוטו עם שני זאטוטים צורחים, נראה מי יישבר ראשון.
אחרי שגמרנו לוודא, אני מסביר לדגנרט התורן שחייבים ללכת לצימר לוודא שזה לא שבר, מאחר והם אמרו שהכל בסדר כשהם הגיעו, ואם יש שבר - אז...
כמובן שאז מתחילות ההתפתלויות: טוב, לא משנה, זה לא עניין, רק ג'קוזי, טלוויזיה, בקטנה, קורה.
לא, לא, אם משהו לא היה בסדר בחדר, אנחנו חייבים לבדוק.
כמובן, שבבדיקה עולה כי הטלוויזיה לא מרצדת, הג'קוזי פועל היטב, המקרר אכן מקרר, הקומקום החשמלי להפתעתו המוחלטת של האורח עובד, ועל השולחן מתנוססות בגאון שאריות ארוחת הבוקר שיכולות לכלכל כפר לא קטן במדינת עולם שלישי לפחות לרבעון.
ישראלים יקרים, מספיק, תפנימו: למדנו. תלמדו תרגילים חדשים.
זה כבר לא עובד...
אני מלצרית וזב בדיוק הישראלי מכוער.
השבמחקלא הארסים, זה דבקא אלה שנראים בסדר