הצימר לא נקי - או - הישראלי ושאיפתו לשדרוג

אשתי היקרה מתייחסת לבלוג הצימריסט בתור שעשוע לא מזיק ובתרגום להדיוטות: זה יותר זול מפסיכולוג.
רק תזהר -  מוסיפה הפולנייה - שלא תפקשש ויעלו עלינו.
אם ידעו מי אנחנו - אף אחד לא יבוא לצימר שלנו.

טוב, אז בעצם, יש כמה לקוחות שהייתי שמח אם לא היו מגיעים.

שתחיה (אשתי היקרה) הזכירה לי אחת מהן, אורחת מלפני כחצי שנה.

מודה ומתוודה שעשיתי טעות, נתתי לשני זוגות חברים להזמין שני חדרים ברמות שונות.
מי שלא עובד עם צימריסטים לא מבין את גודל הטעות הפאטאלית שבוצעה.
תמיד יהיה זוג לא מרוצה.

הסיבה לרמות השונות היא שזוג אחד היה ללא ילדים ורצה ג'קוזי ופינוק והזוג השני רצה לבוא עם ילדים, כלומר חדרים פחות מושקעים (ויותר זולים...)

בתחילה הגיעו הזוג עם הילדים, נכנסו לחדר, התלהבו, הודו לנו, התייעצו לגבי טיולים בסביבה, קצת תחקור סטנדרטי איך זה לגור בקצה העולם שמאלה - הנוהל הרגיל.

שלוש שעות אחר כך מגיע הזוג השני. נכנס לבקתה -מאושר עד הגג.

נשמע טוב ופסטוראלי. האומנם. זוהי נקודת המפנה. הם נפגשים וכל אחד רוצה להשוויץ בחדר שלו.

פתאום, לגברת בחדר האירוח, גברת + 3 + תינוקת שישנה עימם במיטה מאחר והם לא מאמינים במיטת תינוק, מתברר כי הבקתה הרומנטית נראית יותר טוב...

דפקו אותי! מחלחלת המחשבה לתוכה! אני אראה למניאק.
היא כמובן שוכחת שהיא שילמה חצי מחיר, באה עם שלושה ילדים + תינוק.
אבל היא קיבלה חדר פחות שווה! מה זה משנה מה היא הזמינה???
דפקו אותי! זה אוכל אותה מבפנים. היא משתגעת.
עכשיו היא לוקחת החלטה. אני אתלונן עד שישדרגו אותי.

זה מתחיל בקטנה, הטלפון מצלצל, "סליחה, יש לנו רק 12מגבות גוף."
- טוב, רק 12? אתם זוג + 4, זה יוצא שתי מגבות גוף גדולות לאדם, באתם ליומיים, מה הבעיה?
"אין לנו חלוקים."
- נכון, בחדרי האירוח אין חלוקים, רק בצימרים.
"א-הא". ניתוק.
למי שלא הבין, ה "א-הא" הזה זה הכרזת מלחמה. היא יושבת ומתעצבנת.
עוברות עשר דקות שלמות. הטלפון מצלצל.
"זאת הנודניקית מחדר האירוח, זאת עם החברים בבקתות" -זורקת אשתי את הטלפון לעברי,תודה לאל על שיחה מזוהה, "אתה קיבלת הזמנה - אתה תתמודד". אולי לא נענה? אני מפנטז בקול, מודע כבר למה שהולך להיות המשך הערב.

"זאת X מחדר האירוח, תשמע, החדר לא נקי".
איך החדר יהיה נקי עם יש לך בפנים גדוד מלאכי חבלה שכל מטרתו בחיים הייתה לחפור בבוץ ברמת הגולן ולהיכנס לחדר בלי להוריד נעליים???
- אני בדרך.
"תראה, פשוט לא נקי כאן, לדעתי בכלל לא ניקו את החדר לפני שבאנו".
מה לא ניקו? אני ניקיתי אותו יא חתיכת פוסט.... שלוש שעות לנקות אחרי המשפחה הקודמת שהחליטה שהקיר זה המקום הכי טוב לנגב ידיים מריבה. את פשוט רוצה שדרוג. אני אראה לך שדרוג... אין מצב שבעולם שאני משדרג אותך. בפרנציפ.
 - תראי, החדר נוקה בוודאות, ייתכן ופישלו, כולם בני אדם. מחר אחרי ארוחת בוקר, כשתצאו לטייל יגיע צוות ניקיון במיוחד בשבילכם.
"לא, אני לא יכולה להישאר כאן, פשוט מטונף, יש לך חדר אחר?"
אני אראה לך חדר אחר.... באותה רמה בדיוק! נראה אותך עכשיו.
- יש לנו חדר אחר, דלת ממול, אתם יכולים לעבור לשם עכשיו, בואי נוודא שהוא נקי לטעמך ותעברו.
"אה. חדר כאן."
- כן. אמרת שהבעיה היא ניקיון. (ניצחון מוחץ! אין שום חדר פנוי אבל זה היה הימור מעולה!)
"לא, הקטנה כבר ישנה, שיבוא הצוות לנקות מחר".
פתאום את יכולה לישון כאן, הא? חשבתי שמלוכלך...

למחרת בבוקר, נכנס צוות הניקיון, קרי עבדכם הנאמן, לנקות את הצימר ה "מלוכלך"
חושך בעיניים זה לא מילה, למצרים היה יותר אור במכת החושך.
סדום ועמורה זה נקמת המרובעים 12 לעומת החדר.

אחרי שעתיים של קללות נמרצות, איחולים לבביים לטביעה בירדן, ברכת "שתיפלי בנחל אל על" ועוד אי אילו ברכות שהשתיקה יפה להן, החדר נראה כמו אחרי מסדר המפקד.

לא נדבר על כך שכל המגבות נמצאות על רצפת המקלחת מלאות בוץ, על כך שכל האשפה נמצאת בסביבות הפח אבל לא בתוכו, על כך שהסדינים הלבנים עם טביעות נעליים, על כל אלה אפשר להבליג,

אבל קונדומים משומשים על הרצפה???
בחדר אחד עם שלושה ילדים + תינוק במיטה?
ואני צריך לנקות את זה?

חשבתם שנגמר?
הסאגה רק מתחילה.
רבע שעה אחרי שהם נכנסים לחדר, הטלפון מצלצל.
"זאת X, יש בעיה בחדר."
 - אני בדרך.
"תשמע, ממש נחמד פה, אבל מחניק. אנחנו לא יכולים להשאר כאן"
- אולי תפתחו חלון? אתם שישה איש בחדר. 
"קר מדי".
- תפעילי מזגן על חימום ותשאירי חלון פתוח.
"טוב".

לאחר עשרים דקות: "זה בשבילך, הפסיכית מהחדר".
- תגידי לה שאני בדרך.

"תשמע, אנחנו לא יכולים להישאר בחדר הזה."
- מה עכשיו?

"יש רעש של רוח".
את האמת זה מקורי. את זה אף פעם לא שמעתי. סחתיין על היצירתיות.
- אם תסתכלי בחוץ, תראי שיש רוח מטורפת. את רואה שכל העצים שוכבים. זה רוח. ככה זה בגולן.
"הבת שלי לא יכולה לישון."
מבט מהיר מסביב מראה שהתינוקת נוחרת לה בשלווה במיטה.
- היא נראית לי ישנה.
"היא ישנה לא טוב."
נו באמת, מה זה משחק מי יישבר קודם? שנינו יודעים את חוקי המשחק, אבל אני יודע משהו שאת לא יודעת, לי אין מצפון ודי התחלתי להנות מהמשחק, מעין סאדיזים עצמי טהור שכזה. נראה מי יישבר קודם...
- הודיעו שהרוח תרגע בלילה.
נראה אותך מתמודדת עם זה!
"תשמע, אנחנו לא יכולים להישאר פה..."

אני לא אלאה אתכם, אבל הפינג פונג הזה נמשך בערך עוד שש שבע פעמים בהמשך הערב, כאשר כל פעם תלונה על משהו אחר.
אני תוהה אם היא התקשרה לחברות מהמרכז לרעיונות חדשים או שהכל בא לה טבעי, בקלילות.

בערך באחת עשרה בלילה, נשבר לי.
היא נצחה.
לא להאמין, אבל זה קרה, היא כלבה יותר מטורפת ממני ואני חשבתי שאני כבר מחוסן אחרי שלוש שנים עם פסיכים.
החלטתי שאני מעיף אותה לכל הרוחות מהחדר או שהיא תשלם מחיר מלא, בלי שקל הנחה, בלי שדרוג, בלי כלום.
זה התחיל במשפט הקבוע: "תשמע, אנחנו לא יכולים להישאר פה..."
-אני בדרך.
- טוב אז תעזבו. אנחנו לא נחייב אתכם בכלל, כפיצוי על עוגמת הנפש. אם אתם נשארים זה חיוב מלא, אם את רוצה, אתם יכולים לעזוב עכשיו ללא חיוב.
"מה??? עכשיו אמצע הלילה!"

את חושבת שאני לא יודע שעכשיו אמצע הלילה? אני תקוע איתך כאן בפרוזדור, את לא חושבת ששמתי לב שחשוך בחוץ???
החכמה בכל הסיפור זה להישאר אדיש כמו תפוח אדמה, להעלות פני פוקר ולשחק את המשחק עד הסוף
- תראי, מהרגע שבאתם, לא הפסקת להתלונן, בעצם היית מאושרת מהחדר עד שראית את החדר של חברה שלך.
מאותו רגע התחילו התלונות. יש לי בטלפון יותר משש עשרה שיחות ממך בפחות מעשרים וארבע שעות.
את איתי בטלפון יותר ממה שאת מבלה עם בעלך.
עכשיו לשורת המחץ: דרך אגב בעניין בעלך, צוות הניקיון מוסר שהוא די משוכנע שלא היו שני קונדומים משומשים על הרצפה כשקיבלתם את החדר.
נראה אותך מתמודדת עם זה!
לכן, נראה לי שהכי טוב שתעזבו. אתם ממילא לא נהנים. 


כמובן שיותר לא שמעתי ממנה אפילו פיפס אחד קטן.
הם נשארו בחדר המחניק עם עודף הרוח, שלמו יפה ואפילו הודו לנו.
אבל הפרצוף, הפרצוף שלהם גילה הכל.
הם הפסידו בקרב.
הם לא שודרגו.
דפקו אותם.