מגבות. זה כל הסיפור

בתום שנתיים של הפעלת הצימרים, הגעתי למסקנה מחקרית מעניינת. מודעות הפרסומת שלי מושכות אנשים מלוכלכים.
כן. אין דרך אחרת להסביר את זה.
אחרת, איך נסביר שזוג המגיע לארבעים ושמונה שעות לאירוח בבקתת עץ, משתמש בשני חלוקים, שלוש מגבות גוף ענקיות, שתי מגבות ידיים, שני מדרכי אמבט ומבקש לאחר עשרים וארבע שעות שנחליף לו מגבות.

אולי בעצם, אנחנו לא מחוברים להיגיינה הישראלית המודרנית. אצלנו בבית מגבות מחזיקות שבוע. אולי עם ישראל עבר להיגיינה משופרת של עשרים וארבע שעות למגבת?

להחזיר את דובי הקוטב לגולן. ויפה שעה אחת קודם

אנו חובבי חיות.
הוכחה ניצחת לכך הינה העובדה שאנו מארחים צימריסטים מרבית השנה בשטחנו.

לאחרונה הצטרפה למשפחתנו כלבה קטנה, חביבה, מסוג פירנאי.
למי שלא מכיר מדובר במפלצת לבנה, עם פרצוף מטמטם של דובי מן האגדות, משקל ממוצע של 60 ק"ג ונשמה טובה.

הפירנאים הינם הכלבים ששומרים בגולן על הבקר מפני הזאבים, אבל זה כבר סיפור אחר.

טוב, כמובן שכלבה "קטנטונת" שכזאת מושכת תשומת לב באופן טבעי.

תדמיינו את הסיטואציה הבאה,
שבת בבוקר, השעה 7:00, אני מטייל עם הכלבה עם עיניים עצומות. את הקפה של הבוקר הגוף שלי בלע ללא זכר, אני זוכר במעורפל שיש לי עוד ארבע ארוחות בוקר להגיש - לא לשכוח להפשיר לחמניות כשחוזרים!
כל תא בגופי מברך את הצימריסטים באשר הם בברכות שהשתיקה יפה להם ואז זה מתחיל.
השערות הקטנות בעורף מתרוממות לסימן אזהרה, אבל זה מאוחר מדי.
הצימריסטים של השכן צועדים במרץ ובגאון בספורט בוקר מלא אושר ישירות לעברי.

-" איזה סוג הכלב? הוא ממש ענק!"

עכשיו, אף פעם לא טענתי שאני אוהב אדם, או ניחן בעודף סבלנות, אבל באמת, שבת, שבע בבוקר - שיא המרץ והעליצות? זה כבר מוגזם. פרויקט סתלבט נכנס לפעולה.

-" זה לא ממש כלב." באה התשובה הסתמית קמעה.

-"מה זאת אומרת? איזה סוג זה?"

-"זה פרויקט מיוחד של רשות הטבע והגנים להחזיר את הדב הלבן לגולן. הוא נכחד ועכשיו מנסים להחזיר אותו לטבע. בגלל שכמעט לא יורד שלג, הכליאו אותם עם כלב - ככה הם שורדים בחום הישראלי." באה התשובה באופן אוטמטי.

הלסת שלהם נופלת לרצפה. עכשיו הזמן להנחתה הסופית.

-"כשתחזרו הביתה תיכנסו לאתר של שמורות הטבע. יש שם הסבר על זה. אתם גם יכולים לשאול בשמורה של הדובים - זה בעלייה לחרמון."

לרוב הסיטואציה הזאת מסתיימת בשורת תמונות של כלבתנו היקרה בפלאפונים של כל הצועדים בגאון.

יום אחד ירדוף אחרי רכב של רשות הטבע והגנים.
בצדק.

תגידו, זה כשר? או, חרדים לערוצי המבוגרים...

כשרות, רבותיי, כשרות.

אני מת על חרדים.
לארח אותם נותן לי בערך שלושת רבעי שינה נוספת בבוקר.
ארוחת הבוקר המפוארת שלנו מסתכמת לשלושה מלפפונים, שלוש עגבניות, קוטג' סגור, גבינה לבנה סגורה, לחמניות, והכל כמובן בהכשר של האדמו"ר התורן ברשת החרדית הקרובה...

אבל הדבר שאני ממש מאושר ממנו זה ההתפתלות שבאה בבוקר של אחרי הלילה הראשון.
לא התפלפלות, אלא התפתלות.

זה הולך בערך ככה: "תאמר לי, למה לא כל הערוצים ביס פתוחים?"
בשלב הזה אני מתחיל להתמוגג מנחת, אבל משחק את המשחק כמטומטם לחלוטין - "מה לא פתוח? זאת החבילה מורחבת של יס,  הוכנה במיוחד למלונות."

עכשיו מגיע שלב ההסברים, החלק הכי קשה בשלב הזה זה לא לצחוק - "אתמול ניסינו לעבור לערוץ מסויים והוא היה סגור."

- "ברצינות? חשבתי שכל ערוצי הספורט פתוחים, בטח היה משחק מיוחד והם נעלו ערוץ..."

- "לא. ספורט, ערוץ אחר. אתה יודע"

עכשיו, זה תלוי במצב רוח שלי, לרוב אני פשוט מסביר באלגנטיות שייבחר את מספר הערוץ שהוא רוצה ושזה תוספת תשלום של עשרים ש"ח ללילה. אבל יש את אלה, שפשוט מגיעה להם התעללות נוספת. אחרי ששיגעו אותי עם כלים חד פעמיים, ביצה קשה ומלפפון  בהכשר האדמו"ר, עכשיו הוא רוצה לראות מלפפון ערל משחק עם בת השכנים? שיתפתל קצת...

-" לא, אני לא יודע, אני באמת לא מכיר ערוץ בשם "ערוץ אחר" - אולי זה בערוצי הדת? אני אחפש...

בסופו של יום, או שהוא נשבר או שהוא לא רואה מלפפון ערל בבת השכנים...

מי גאון של אמא, או - פלא שלא אוהבים אותנו בחו"ל?

לפני חודשיים בערך רכשנו נרות שעווה עם פטנט חמוד, מנורות לד ומפסק.
נותן תחושה של נר אמיתי, עם ריח של נר אמיתי, אבל בלי חשש לשריפה.
תודו שבבקתות עץ, זה די הגיוני.

אוירה רומנטית, בקבוק יין, שמיכה מתעופפת בלהט היצרים ופתאום... שריפה.
אופס, לא נעים - כן נורא.

טוב, אז השקענו את המיטב, באמת חמוד להפליא, כאשר אורח מגיע אנו מראים לו איך להדליק, מרגיעים אותו שהסוללות יחזיקו את כל סוף השבוע (תודה לאל על סוללות נטענות) והולכים לישון ללא חשש שמערכת הכיבוי תתחיל לצווח בשתיים לפנות בוקר.

כמובן שגם מסבירים בעדינות אך בתקיפות כי אין להדליק אשר מלבד אח העצים וכי אין לבשל בבקתה על גזייה וכדומה.

אז תסבירו לי, מה עבר לכם בדיוק בראש כאשר החלטתם להביא נרות מהבית, להכניס אותם לנרות שלנו ולשרוף להם את הצורה?
מה - לא הקשבתם?

מעבר לכך, אחרי שהסברנו לכם בטלפון שיש רק מיקרוגל לחימום וכי לא ניתן לבשל בחדרים ואנו לא מרשים לבשל בחדרים, הזכרנו לכם את הנושא כאשר הגעתם, מה בדיוק עבר לכם בראש כאשר החלטתם להביא את הגזייה מהאוטו ולטגן צ'יפס בבקתת עץ?

שרפתם את הרצפה, הכתמתם את קירות העץ בנתזי שמן והחדר מסריח כמו מזללה בשוק הכרמל.

מה חשבתם? שלא נשים לב?

אז שמנו לב, היום כבר אין נרות חמודים בחדרים. הויזה שלכם משמשת כבטחון לנזקים וכיום אין לי שום בעיה מצפונית לתבוע לכם את הצורה על טמטום...

המזגן לא מחמם...

קר בגולן.
קר ומושלג.
עזבו את התחזית, כאשר קמים בבוקר והשביל קפוא, בריכת הדגים מכוסה קרח ודגי הזהב לא מבינים איך החתול הולך על פני המים (ולא, לא קוראים לו ישו), אז זה אומר שקר בגולן.

במצב כזה, די הגיוני לקבל תלונה שקר בחדר.
אפילו המזגן הטוב ביותר שובק חיים במינוס מטורף בשילוב רוח שנראה כאילו הגיעה מערבות סיביר.

אבל באמת, מה לא ברור בסימון של פתית שלג במזגן?
העברתם לקירור, ברור שיהיה קר בחדר!
מה, אצלכם יש סימון אחר במזגן???
בכלל, למה פתחתם את מכסה השלט של המזגן ושיחקתם עם כל הכפתורים?
התשובה ברורה, כי לא הייתם אמורים לעשות את זה.

אז צימריסטים יקרים שלי,
רגע לפני שאתם מתלוננים תבדקו את עצמכם.
זה יחסוך את הבושות.